כל החיים שלי נלחמתי בתופעה הנקראת:"סטיגמה",וכל חיי אני ממשיכה ונלחמת...רציתי לספר לכן סיפור..שקרה לי עם אחת החברות ...סיפור אמיתי עם טשטוש של הפרטים!!! אני מקווה שמעתה אני יאלץ להלחם פחות ופחות בסטיגמות...

לחברה שלי שלצורך העיניין נקרא לה שירה יש אחות בת שמונה עשרה,ילדה קשה,עקשנית כמו פרד ועושה..ככל העולה על רוחה...

יום אחד פירסמו בין החברות שלה ששמעו את  רינה (הילדה)לצורך העיניין מדברת על גניבה קטנה בחנות..פשוט הכניסה לכיס בלי לשלם....

 כל השכונה היתה בשוק...כל החברות היו המומות ההורים כעסו והעיפו את רינה מהבית.

ימים עברו..רינה כבר בת עשרים התחזקה גדלה בגרה וזנחה את השטויות היא רוצה להקים בעז"ה בית חסידי למופת -בית חב"ד!

רינה נפגשה עם בחורים וכל אחד ניפסל בסיבה שונה .עד שהגיע שמוליק שלדעת רינה היה מושלם ואיתו היא רוצה להקים את ביתה.

הכל זרם..נראה היה שעוד יום יומים תשבר הצלחת,עד לטלפון אנונימי שקיבל שמוליק בו מזהירה אותו "אישה חשובה מנשות הקהילה" מלהתחתן עם רינה.."היא גנבת ופושעתת ולא כדאי להכניס ראש ברי למיטה חולה" ... שמוליק כמובן חשש..ובתמימות גם האמין...

הוא התקשר לשדכנית והורה לבטל את השידוך..ואף נימק את החלטתו...הוא לא חשש וסיפר על הטלפון שקיבל.

כשהתקשרה השדכנית להודיע להוריה של רינה את ביטול השידוך  שמעה את רינה זועקת ומתיפחת,היא התנצלה ומהרה לנתק.מבחינתה זו בסך הכל העבודה שלה...אין לה זמן לזוטות שכאילה..

מאז עברה אולי שנה...בחורים רבים נפגשו עם רינה והשידוך בוטל מאותה סיבה שבוטל הראשון...

.........................

שירה חזרה מביה"ס היא לא מצאה אף אחד בבית,לא את אבא לא את אמא ולא את רינה ..היא מצאה רק מכתב בודד על המיטה של רינה ספוג בדמעות...ואת המכתב הזה...היא וכל בני הבית לא ישכחו עד יומם האחרון...וזהו לשון המכתב...

אבא אמא ושירה היקרים...

תמיד אמרו לי שהעולם הוא אכזר..אף פעם לא ידעתי עד כמה,,,רציתי להשתנות!ערכתי מלחמה קשה בתוך תוכי יום יום! שעה שעה-מלחמה שהתישה אותי!!והכל ברצון חזק לחזור להקים בית חסידי וחזק...אולם היו את אילה שלא יכלו או שלא רצו לשכוח את עברי..הם דאגו שגם אני וכל מי שבא עימי במגע יזכור את העבר הזה...לנצח! ובגלל אותם אנשים שהביטו על התווית שהודבקה על גבי...ובגלל אותם אנשים שלא טרחו לבדוק,להציץ,לברר,להסיר את התווית ולגלות רינה אחרת...בגלל אותם אנשים-אני קצה בחיי נלחמתי לריק לשווא..! אנא פרסמו את המכתב שלי לכל אותם אנשים שבוחנים את האדם עפ"י התווית המודבקת על גבו ושוכחים כי תווית היא לא מהות האדם-היא בסך הכל מדבקה!!!

אהבתי ואוהב אתכם...קשה לי לעשות את זה..ויותר קשה לי שלא !!! היו שלום!

..רינה!בלי שום תואר אחר!!!!

זה הסיפור! ואם יש לך לב וכדיי למנוע מקרים קשים כגון דא..אנא אל תשמרי את המסר לעצמך פרסמי אותו!!!

וידעו כולם כי תווית היא רק מדבקה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אוהבת את כולם ומאחלת את כל הטוב בעולם!!!-דבורה לאה סויסה
 

נקווה שלא יקרו כאלה לעולם! בעז"ה!!